תיבת נח
חגיגת החשבז
הגמלים שבנו את תל אביב
פעם ראיתי
קישטה וצבעי הקשת / שירי צבעים:
הספר כבר יצא לאור בהוצאת אוריון – ראו בסוף הרשימה בדף –"ספרים מקוריים" באתר זה.
—–
אלף-בית
נוֹח היה
אִיש צַדיק כל חַיָיו
שֶעָשָה רַק דברים נפלאים
אך רַבּו בִּרְיונִים
בְּאותם הַזְּמַנִּים
שֶחָטְאו וְהָיו רְשָעִים.
אלוהים אז כָּעַס
ואמר: "דַי, נִמְאָס!
הַסֵּבֶל בָּאָרֶץ הוגְדָּש!
אַחֲסֵל אֶת כּולָם!
אֶשטוף את הָעולם!
ואתחיל את הכל מֵחָדָש!
אֲבָל מה אֲשֵמוֹת
החַיות הַתְּמימות?
וְנוח? צַדיק ואָצִיל!
לֹא מַגִּיע לָהֶם,"
הוא חָשב והִמְהֵם,
"אֶת אֵלֶה צָרִיך לְהַצִּיל!"
הוא על נוח ציווה:
"לֵך וּבְנֵה לי תֵיבָה
גדולה, אֲרוּכָּה וּרְחָבָה!
כְּנוס חַיוֹת לְתוֹכָה
וּקרובֵי מִשפחה
מִפְּנֵי הַצָּרָה הַקְרוֹבָה."
נוֹח אָץ חִיש לִכְרוֹת
גִּזְעֵי עֵץ וְקוֹרוֹת
וְהֵקִים לוֹ מִיָיד מִסְפָּנָה
הוּא לֹא הִתְעַיֵיף,
וניסֵר וְשִיֵּיף,
וְהִדְבִּיק וְאָטַם וּבָנָה.
בְּשָעָה מֻצְלָחָה
הִסְתַיימָה הַמלָאכָה
וְעָמְדָה הַתֵיבה מוּכָנָה.
כַּמוּבָן, גַם הֵכִין
בַּמְּזָוֶוה מִצְרָכִים
פירות וירקות, לִפְתַנִים,
כַּמוּיוֹת עֲצוּמוֹת
שֶל מזון לִבְהֵמוֹת,
וַאֲבוֹת הַמָּזוֹן הַשוֹנִים,
הוא אָגַר וְדָחַס
שֶחָלִילָה וַחַס
לֹא יֶחסַר שוּם דָבָר שָם בִּפְנִים.
מִיהֲרוּ לַתיבה
בִּדְהרָה מַרהיבָה
הַחיות, בְּזוּגוֹת וּצְמָדִים,
מִכּל הגזָעים
וּמִכל הַצְּבָעים,
עֲקוּדִים, נְקוּדִים וּבְרוּדִים.
וְיָשבו שם צפופים
בְּהֵמות עם טורפים
ועופות, חֲרָקים וּשְרָצים,
מתנשמים ונושפים,
נדחפים והודפים,
נוהֲמים, שואֲגים, מְצַייצים.
התיבה נסגרה
והָאֵל הנורא
אֲרוּבּוֹת בַּשָמַים פָּתַח.
ארבָּעים יְמָמוֹת
סוערות וגשומות
מַבּוּל מַים נִשפָּך וניתָך.
ואוקיָנוס גָּאָה
על תֵבֵל ומלואָהּ
והמים כִּיסו ועָלוּ,
רְשָעִים בְּנֵי עַוְולָה
טָבְעוּ בַּמצוּלָה,
רק נוסְעֵי תיבת נוח נִצְלו.
יום אחד זה נגמר.
לא יָרַד עוד מָטָר
וְעָלתָה וזרחה החַמָה.
נוח חָנָה
ושָלַח עופְיונָה
לראות מה קורֶה, מה נשמַע.
היא הֵניפה כָּנָף
וחזרה עם עָנָף
של עץ זית ירוק וְטָרִי.
זה סימן שעכשיו
כבר רואים יַבָּשָה
וַאֲפילו צומחים עֲצֵי פְּרִי!
"נוּ, מָתַי כְּבר יוצְאים?"
שָאֲלוּ הבְּרואים
"נִמאָס בַּתֵיבָה להיות!"
ונוח אמר:
"סַבלָנות, זה נגמר,
רק בָּעֵמֶק עוד יֵש שְלוּלִיוֹת."
הַיָמִים לא אָרְכו,
הַדְּלָתוֹת נִפְתְחוּ
והיתה רְוָוחָה לכולם:
הַקְהילָה הַלְחוּצָה
הִתְפָּרְצָה בְּרִיצָה
אֱלֵי חֶלֶד נָקי ומוּשְלָם
ונוח חשב
שאולי, מעכשיו,
לא יהיו רשָעים בָּעולם.
אַך נָפוצָה שמועה:
הָרִשעות לא טָבְעָה.
עד היום נִלְחָמים וְרָבִים!
לא לָמְדוּ לְקָחִים,
הַחוֹטְאים מַמשיכים.
העיקר שֶ אֲ נַ חְ נ וּ טובים!
חֲגִיגַת הַחַשְׁבָּז ©נורית יובל
יָצָא חַשְׁבָּז חוֹמֵד פְּרָחִים
לָנוּחַ עַל הַנִּיחוֹחִים.
יָשַׁב בָּאָחוּ וְחָלַם
עַל הַחֶדְוָה וְכֹל כֻּלָּם.
חִרְחֵר חַה-חַה וְחִי-חִי-חִי,
כִּי כֵן, יֵשׁ חֵן, חֵי חַי צִמְחִי!
הַכְּפָר הָיָה פָּרוּשׁ מוּלוֹ
חַכְלִיל חַמָּה, חָמִים כֻּלּוֹ,
חֻפַּת שָׁמַיִם כְּחַלְחַלִים
בָּהּ חַג חָנָן בְּעִגוּלִים
בְּלִי כָּל חֲשַׁשׁ וְחַלְחָלָה –
כִּי כֵן, חָבוּק הוּא בַּחֲלָל!
חוֹשֵׁב חַשְׁבָּז בְּתוֹךְ תוֹכוֹ
וְכָכָה שָׂח לוֹ כֹּה וָכֹה:
מִי שׁחָטְמוֹ חוֹמֵד רֵיחוֹת
חוֹחִים הוֹפְכִים לוֹ לִפְרִיחוֹת!
מִי שֶׁחוֹזֶה חָנָן שֶׁחָג –
אֵין לוֹ חוּלִין – רַק חַג עִם חַג!
הַגְּמַלִּים שֶׁבָּנוּ אֶת תֵּל-אָבִיב © נוּרִית יוּבַל
שֶׁמֶשׁ הַמִּדְבָּר בֹּועֶרֶת,
שַׁיָּרַת גְּמַלִּים עוֹבֶרֶת,
עַל חוֹלוֹת רַכִּים פּוֹסַעַת,
מִתְקַדֶּמֶת, מִתְנוֹעַעַת
אֶל הָאֹפֶק, צַעַד צַעַד
טוּר.
גָּמָל
אַחֲרֵי גָּמָל.
הַגָּמָל חוֹצֶה יַבֶּשֶׁת,
רַק אִוְשַׁת הַחוֹל רוֹחֶשֶׁת,
פְּסִיעָתוֹ כְּבֵדָה, עִקֶּשֶׁת
וְחוֹתֶרֶת, וְכוֹבֶשֶׁת
כְּמוֹ סְפִינָה
אֶל הַנָּמָל.
אֶל גִּבְעַת כּוּרְכָּר נִדַּחַת
הַגָּמָל פֹּוסֵעַ כָּכָה
זִיפְזִיף לְבִנְיָן לַקַחַת.
שָׁם בֹּונִים, אִתּוֹ בְּיַחַד
עִיר גְּדוֹלה וּמִתְפַּתַחַת,
עִיר-אָבִיב עוֹלָה, צוֹמַחַת
כְּבִישׁ,
בֵּית סֵפֶר
וּמִפְעָל.
יֵשׁ כְּבָר עִיר, בָּתִּים, מִדְרֶכֶת
הַגָּמָל יָכוֹל לָלֶכֶת
וּכְשֶׁהַחַמָּה יוֹרֶדֶת
שׁוּב אֹרְחַת גְּמַלִּים נוֹדֶדֶת.
אֲפֵלָה אוֹתָהּ עוֹטֶפֶת
כְּמוֹ שְׂמִיכָה עָבָה שֶׁל זֶפֶת
אֵין רוֹאִים
אוֹתָהּ כְּבָר כְּלָל.
וְעַכְשָׁו קָשֶׁה לָדַעַת
אִם הִיא הָלְאָה מִתְנוֹעַעַת,
עוֹד חוֹתֶרֶת וּפוֹסַעַת
אֱלֵי אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת…
אוֹ אוּלַי כָּרְעוּ שָׁם בֶּרֶךְ
הַגְּמַלִּים עַל אֵם הַדֶּרֶך
וְנָחִים
מִן הֶעָמָל
הַמִּדְבָּר
וְהַגָּמָל.
פעם ראיתי סנדל
הולך בלי שום רגל בכלל
ומי שאינו מאמין –
חבל!
פעם ראיתי צרצר
לובש מעיל גשם קצר
ומי שאינו מאמין –
מה צר!
פעם ראיתי חסיד
מחזיק במקור פח של סיד
ומי שאינו מאמין –
הפסיד!
גם ראיתי שועל שצילו
מחובר בחוטים לרגלו
ומי שאינו מאמין –
אז לא!
גם ראיתי חתול ירוק
אוכל שום דבר ומשמין
ומי שאינו מאמין –
שיבדוק!
אחר כך ראיתי כיצד
החתול התהפך על הצד
ופשט הצרצר
את המעיל הקצר
והכניס לסנדל
שני בתים ומגדל
ולקח את הפח
של הסיד מחסיד
ומרח על הצל.
אחר כך התנצל
ודרך ועבר
על ממרח שום דבר
וצחק:
כי מי שאינו מאמין –
צדק!
פעם שמעתי קולות
של חסה בוכה בלילות
ומי שאינו מאמין –
אז לא!
פעם שמעתי כריך
מזמר "אני לחם פריך"
ומי שאינו מאמין –
לא צריך!
פעם ראיתי רשעות
שהפכה לטוּב-לב בטעות
ומי שאינו מאמין –
לבריאות!
ראיתי גם יער עבות
צועד שמאל-ימין ברחובות
ומי שאינו מאמין –
בלי טובות!
הכריך הפריך
עם רשעות בטעות
התחתן בשמחה
עם החסה-בוכה
והיער חנה
על גבעה לא קטנה;
הכריך שם בנה ארמונו.
יש מי שעוד לא מאמין?
עובדה שהיער ישנו!
אלף-בית ©נורית יובל
אָלֶף – אות, אֲנִי, אַתָּה.
בֵּית הוא בַּיִת וּבִקְתָּה.
גִּימָל – גַג וְגַן פּורֵח,
דָּלֶת – דֶלֶת לאוֹרֵח.
אוֹת רָפָה וְאוֹת דְגוּשָׁה
הִכַּנְסו בְּבָקָשָה
הִתְיַצְבו נָא בְּשורָה
וְעולָם שָלֵם נִבְרָא!
הֵא זו הִיא והֵא זה הוא.
וָו – וִכּוּחַ כּלְשֶהוּ.
זַיִן – זֶמֶר וזִקּוּק
חֵית – חָבֵר חַיְכָן, חִבּוק.
הִתְיַצְבו נָא בְּשורָה
וְעולָם שָלֵם נִבְרָא!
טֵית – טָלֶה לבן וצח.
יוד – יונה שֶבַּשׁוֹבָך.
כַּף היא כּוֹס או כַּד כָּחֹל,
לָמֶד – לֶחֶם לֶאֱכֹל.
מְכַבְּדוֹת פֹּה אֶת כֻּלָּם
אותיות בוראות עולם.
מֵם – מַמְתָּק שיהיה לי.
נון בַּסְּתָו הוּא נַחְלִיאֵלִי.
סָמֶךְ – סֵפר הַסְּפָרִים,
עַיִן – עֵז וַעֲדָרִים.
מטַיְלות פה עם כולם
אותיות בוראות עולם.
פֵּא – פִּזְמון, פַּרְצוף פּוחֵחַ.
צָדי הוא צְרָצר צורֵחַ.
קוף הוא קַיִץ עם קוצִים,
רֵיש – רוחות, רוחות פְּרָצִים.
אותִיות רַבּות בָּעֵדֶר
אֵיךְ נִזְכֹּר לְפִי הַסֵּדֶר?
שִין שׁורֶקֶת שְאֵלָה
תָּו – תַּצִּיעַ תַּחְבּולָה:
איש בָּלַע גַרְגֵּר דָּגָן. הוא וַדָאי זָעַק:
חָבֵר טִפֵּש! יֵש כָּאן לֶפֶת. מַהֵר!
נָחוץ סַכִּין עָקֹם. פָּשוט צָריך
קְצָת רֵיחַ שֶׁל תַּבְלִין!
אות רָפָה וְאות דְגושָה
הִכַּנְסו בְּבָקָשָה
בֹּאו, יֵש דַי לְכֻלָּם
אותיות בוראות עולם!