שירי ילדים – תרגום | האתר של נורית יובל

התיקן / צ'וקובסקי
זבובה'לה חבובה'לה / צ'וקובסקי

שירי סבתא ברווזה
משחקי אצבעות
(אגודל מגודל; חמש אצבעות; אחד שניים שלושה)
אבא עם רובה
המפקד עילם
סמנגלוף מלאך פיז'מה
בנעל גדולה
קוקוריקו
דוקטור יפת
רוח בהרים
טיף-טיף-טף
רחלה והעכביש הי טרילילי
אחת-שתיים-שלוש-ארבע
מיץ תפוזים
סבא יונתן
ביציהו חביתתה
חגית הרתיחה מים
ספרו לי סיפור
מיכאל ויעל
רעואל היפה

התיקן הענק או הצילו, ג'וק!
מאת: קורניי צ'וקובסקי
נוסח עברי: נורית יובל©

בְּלֵב הַיַּעַר, בַּקָּרְחָה,
תַּהֲלוּכַת חַיּוֹת שְמֵחָה:
עַל אוֹפַנַיּם מְדַוְשִים
דוּבֵּים גְּדוֹלִים וְרוֹעֲשִים
וּמַרְכִּיבִים הֵם, גַּב אֶל גַּב,
בְּנִי חֲתוּלִים יְפֵי-זָנָב.
כַּדּוּר פּוֹרֵחַ עַל רָאשִים
וּבוֹ נִבְחֶרֶת יַתּוּשִים,
וְעוֹד צוֹלַעַת שָם כַּלְבָּה
שֶסַרְטָנִים לָה עַל גַבָּה;
וְעַל פָּרָה בַּת בְּהֵמָה
יֵש זְאֵבִים – קְבוּצָה שְלֵמָה!
הַאַרְנָבִים – בַּמְּכוֹנִיוֹת,
הַאֲרָיוֹת – בִּקְרוֹנִיּוֹת,
קַרְנָף צוֹהֵל וּמִשְתַּטֶּה
וְקַרְפָּדָה עַל מַטְאֲטֵא.
כֻּלָּם רוֹקְדִים וְצוֹחֲקִים,
וּמִתְכַּבְּדים בִּרְקִיקִים,
יוֹם שֶל זְלִילָה וַחֲגִיגָה
וְצָהֳלָה בְּלִי דְּאָגָה!

וּפֶתַע – אוֹי!
וְגַם אויָה!
הַכֹּל קָפְאוּ בְּדוּמִיָה!
הַכֹּל עָצְרוּ נְשִימָתָם –

כִּי מִי נִצָּב לְעֻמָּתָם?

פְּנֵי לְהָבִים, שְנֵי מְשושִים
וְאִישונַיִם לְטוּשִים
נוהֵם, רועֵם וצַעֲקָן –
ג'וק בֶּן מַקָק בֶּן רַב תּיקָן!

הוּא מְנוֹפֵף בַּמְּשוֹשִים
וְהוּא צוֹעֵק:
"עִצְרוּ, טִפְּשִים!
אֶבְלַע אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְנִיָּה!
לֹא אֲרַחֵם עַל שוּם בְּרִיָה!"

הַכֹּל חָוְרו בְּבֶהָלָה
וְלֹא הִשְמִיעוּ אַף מִלָּה.
בִּרְכַּים פָּקו בִּנְקִישָה
וְרָטְטוּ מִתוֹךְ חֻלְשָה,
חַיּוֹת קָרְסוּ וְהִתְעַלְפוּ,
כִּעֲכְּעו וְהִתְנַשְפוּ,
זְאֵב בָּלַע אֶת בֶּן דוֹדוֹ,
שוּעָל דָּרַךְ עַל יְדִידוֹ
וְקַרְפָּדוֹנֶת מִסְכֵּנָה
קָפְצָה לְלֹע תַּנִּינָה!
הַפִּיל מַמָּש צָנַח תַּחְתָיו
עַל הַקִּפוד וּמְחָטָיו!

כֻּלָּם נָסִים, כֻּלָּם בּוֹרְחִים
לִתְפֹּס מַחֲסֶה בֵּין הַשִּיחִים.
רַק סַרְטָנִים, הָעֶרֶב-רַב,
תָּמִיד שָשִים לָצֵאת לַקְּרָב.
הֵם צָעֲקוּ אֶל הַתִּיקָן:
"כַּלֵךְ לְךָ ולֵך מִכָּאן!
אֲנַחְנוּ כְּלָל לֹא מִתְרַגְּשִים!
אַל תְּאַיֵּם בַּמְּשוֹשִים!
גַּם לָנוּ יֵש שְפָמים נָאִים,
מְרַטְטִים, מִתְנוֹעֲעִים!
אִם רַק נַנִּיעַ בַּשְפָמִים
תִּבְרַח מִפֹּה לְעוֹלָמִים!
הִנֵּה אֲנַחְנוּ צוֹעֲדִים
גַּם לְאָחוֹר –
גַּם לִצְדָדִים!"

הַתַּנִּינִים בַּמַּדְמֵנוֹת
חָשְפוּ שִנַּיִם טוֹחֲנוֹת.
הַבְּהֵמוֹת הַמְּפֻטָּם
קָרָא בְּקוֹל לְעֻמָּתָם:
"נוּּ תַּנִינִים, לִוְיְתַנִּים
חַדֵּי שִינַּיּם, גְּבַרְתַּנִּים!
הַרְאוּ לָנוּ עוֹז וּגְבוּרָה
מוּל הָאוֹיֵב – מַקָּק נוֹֹרָא!
מִי הַיָּרֵא וְרַךְ לֵבָב?
מִי הַאַבִּיר נָכוֹן לַקְּרָב?
כְּשֶהַאוֹיֵב – הַגּ'וק – יוּבַס –
שְתֵי צְפַרְדְעִים אַגִּיש לו פְּרָס
וְאִצְטְרֻבָּל שֶל אוֹרָנִים
מִן הַיָּפֶה שֶבַּגַּנִים!"

וְכֹל אוֹתָה הַחֲבוּרָה
אָזְרָה פִּתְאֹם עוֹז וּגְבוּרָה
וְנָהֲמוּ מִכֹּל גָּרוֹן:
"ג'וּק! בָּא יוֹמְךָ הַאַחֲרוֹן!
שִינַּיּם לָנו ּוְנִיבִים,
פַּרְסוֹת לָנוּ וַעֲקֵבִים,
נִרְמֹס אוֹתְךָ וּנְרוצֵץ!
קָרֵב מוֹתךָ! כְּבָר בָּא הקֵץ!"

אַךְ כְּשֶהֵצִיץ הָעֶרֶב-רַב
מִמַּחְבוֹאָיו, נָכוֹן לַקְרָב,
וְאַך רָאוּהוּ לְפָנִים –
נָפַל לִבָּם לַתַּחְתוֹנִים!
וְכֹל אוֹתוֹ הַמַּחֲנֶה
עָשָה פִּתְאֹם 'אֲחוֹרָה פְּנֵה'
וְחִיש נָסוֹגוּ בְּרִיצָה
אֶל הַיְּעָרוֹת וְהַבִּצָה.
"חֶרְפָּה!" קָרָא הַבְּהֵמוֹת,
"חִדְלֵי חַיּוֹת מְטֻמְטָמוֹת!
מוגֵי לֵבָב! שוֹטִים! נִרְפִּים!
נוּ, שוֹר הַבָּר! נו, קַרְנַפִּים!
נושְאֵי קַרְנַיִם גִּבּוֹרִים,
אוֹיֵב עוֹמֵד בַּשְעָרִים!
קַרְנַיִם שְאו לְעֻמָּתוֹ
וְרוֹצְצוּ אֶת גּוּלְגָּלְתו!"

"אֶפְשָר," אוֹמְרִים וְרוֹטְטִים
הַקַּרְנָנִים בַּמִּקלָטִים,
"אַךְ הַקַּרְנַים יְקָרוֹת,
וְלֹא זולִים גַּם הָעורות!"

וְקוש-קוש-קוש בְּמַקְהֵלות
נוֹקְשוֹת שִינַיּם בַּתְּעָלות,
כֻּלָּם יוֹשְבִים וְרוֹעֲדִים
בְּצֵל שִיחֵי הַסִּרפָּדִים.
קופִים הִתְחִילו לֶאֱרוז
וְהִסְתַּלְקוּ מִן הַמָּחוז,
גַּם הַכְּרִישָה, עִם אַרְנָקָהּ,
חִיש צָלְלָה וְהִסְתַּלְקָה.
מַרְבֵּה רַגְלַיּם, בְּלִי נְעָלַיו,
נָשָא מִשָּם אֶת כֹּל רַגְלַיו!

וְהַתִּיקָן, יָרום הודו,
עוֹמֵד כְּמֶלֶךְ בִּגְדודו
שָלִיט שָדוֹת וִיעָרוֹת!
יִמַח שֵם ג'וּק וְשֵם זִכְרו!
הוּא מְצַוֶּה עַל הַנְּתִינִים:
"הָבִיאו לִי אֶת הַבָּנים!
הָגִישו חִיש בְּתוֹךְ חָבִית!
אֶבְלַע אוֹתָם לְפַת עַרְבִית!"

פָּרְצוּ שָם בֶּכִי וִיְלָלוֹת,
וְגִדּוּפִים, וְגַם קְלָלוֹת,
כִּי אֵיזוֹ אִמָא מוּכָנָה
לָתֵת לַזֵּד אֶת בַּר בִּטְנָהּ?
פִּילוֹן, דֻּבּוֹן, גּוּר זְאֵבִים –
כֻּלָּם עַל אִמָא אֲהוּבִים,
וּמִי תִּמְסֹר גּורוֹן קָטָן
לַמְּנוּוָל הַרָעֲבְתָן
שֶיְעַנֶה וְגַם יִבְלַע
אֶת בְּנָהּ הַקָּט, אֶת עולָלָהּ?

מַה לַעֲשוֹת? פְּקוּדָה וַצַּו!
אָכֵן, גָּרוּע הַמַּצָּב.
הֵן נִפְרָדוֹת בְּחִבּוּקִים
מִן הַגּוּרִים הַמְּתוּקִים,
וְכֹל אוֹתָה הַקְּהִלָּה
בּוֹכָה מָרָה וְאֻמְלָלָה.

פִּתְאֹם עָבְרָה שָם קֶנְגוּרָה:
"מַה הַיְּלָלָה כָּאן? מַה קָרָה?"
הִיא הִסְתַּכְּלָה עַל הַמַּקָּק:
"זֶה הָאוֹיֵב? זֶה הֶעָנָק?
זֶה הַמַּפְחִיד אֲשֶר בָּעִיר?
הֲרֵי זֶה חֶרֶק כֹּה זָעִיר!
תִּיקָן קְטַנְטוֹן, תִּיקְתִּיקְתִּיקון,
מַקָּק-חַיְדָק-בֵּן מַקָקון!

מִזֶּה הַקָּט כֹּל חַי חושֵש?
אַתֶּם צְרִיכִים לְהִתְבַּיֵּש!
לָזֶה אַתֶּם מִשְתַּחֲוִים?
הוֹי, פַּחְדָנִים! הוֹי, עֲלוּבִים!"

"לְכִי," גָּנַח הַבְּהֵמוֹת,
"אִם תְּכַנִיהוּ בְּשֵמוֹת,
הוּא לא יִסְלַח, לֹא יְוַתֵּר,
וְהַמַּצָּב יוּרַע יוֹתֵר!"
*********
עוֹד הֵם עוֹמְדִים וּמִתְוַכְּחִים,
וְעָף פִּתְאֹם מִן הַשִיחִים,
דְּרוֹר בֶּן צִפּוֹר שֶלֹא שָמַע
עַל כֹּל אוֹתָה הַמְּהוּמָה.
וְהוּא זִמֵּר שִיר צִפּוֹרִים:
"צִ'ים- צִ'ירִירִים, צִ'ים-צִ'ירִירִים!

הִנֵּה תִּיקָן שָם, בַּקָרְחָה,
סוֹף סוֹף מָצַאתִי אֲרוּחָה!"

וּבְעוֹדוֹ מַמְשִיךְ לִקְרֹא,
תָּפַס אוֹתוֹ בְּמַקוֹרוֹ,
נִקֵר, לָעַס אֶת הַמַּקָּק,
בָּלַע הַכֹּל וְלא יָרַק

אֶת מְשוֹשָיו, רַגְלָיו, כֻּלּוֹ!

"מַגִּיעַ לו! מַגִּיעַ לוֹ!"
בְּהִתְרַגְשוּת צָרְחוּ כֻּלָּם,
"יְחִי הַדְּרוֹר גואֵל הָעָם!
אָמִיץ לִבּו בַּגִבּורִים!"

וּכְבָר תִּזְמֹרֶת חֲמוֹרִים
נִגְנָה לַדְּרוֹר שִיר תְּהִלָּה:
פָה-מִי-רֶה-דו וְסול-מִי-לָה.
טִאְֲטְאו לו שְבִיל בִּזְקַן תְּיָשִים
וּבְתוּפִּים לוֹ מַקישִים,
הַתִּנְשָמוֹת בַּחֲצוֹצְרוֹת,
הָאַיָּלִים – בַּכִּנורות
והָעורְבִים פוצְחִים זִמְרָה:
"הֵידָד לַדְּרוֹר! הֵידָד! קְרַע-קְרַע!"
עֲטַלֵפִים מִתְעוֹפְפִים
וְזַרְזִירִים מְנוֹפְפִים!
מֵרֹב שִמְחָה, מָרַת פִּילָה
נָפְלָה פִּתְאֹם עַל בַּעְלָהּ
וּבַשָמַים, הַלְּבָנָה
הֵצִיצָה מִן הָעֲנָנָה
ונֶעֱשְתָּה כֻּלָּה סְמוּקָה,
וְצָחֲקָה!
וְצָחֲקָה!

זבּובָּה'לֶה חֲבּובָּה'לֶה
מאת קורניי צ'וקובסקי
עברית: נורית יובל©

אי-אז, הגברת הזבובה
עם בטן-כֶּרס זהובה
בְּכַר הדשא שוטטה
ובמעופה מצאה פרוטה.

מיד הלכה לקנות מֵיחם
ולהזמין לכוס תה חם
את הידידים המיוחסים
הזוחלים והרומשׂים.

הגיעו אלף תיקנים
וגם חיפּושוֹנים קטנים
קהל גדול, עצום ורב
כולם שתו תה בחלב.

זבובה – זה יום הולדתה.
היא זִבְזְבָה ושתתה.
קִשטה, תלתה זרי פרחים
וגם הגישה כעכים.
הקרציות, בחבילה
שי מכובד הביאו לה:
זוג מגפיים חמימים
מקושטים באבזמים.

גם סבתא דבורה הוזמנה.
גם היא הביאה מתנה:
דבש בצנצנת חרסינה
מִצוּף פרחים של העונה.

והזבובה המארחת
על האורחים מאוד טורחת.
היא מפצירה בּפַרפָּרית
לטעום ריבה מקערית.

כולם יושבים וצוהלים.
כולם סובאים וזוללים.
ואז
פתאום
לשם נכנס
מין עכביש זקן ננס!

אל גברת זבובנית קרב
קשר אותה בחוט קוריו
גרר בו את האומללה
ועוד מעט אותה יבלע!

זבובה פוצחת ביבבה:
"קִצִּי קרב! אבדה תקווה!
עִזרו לי! הצילוני חיש
מצפורני העכביש!
הן אכלתם על שולחני,
הן נהניתם ממזוני
תנו לי עזרה והגנה!
זו שעתי האחרונה!"
אך הידידים והאורחים
מייד נסים, מייד בורחים.
התולעים, המקקים
מוצאים מקלט בין הסדקים
ומסתתרים בִּבְעָתָה
חלקם – מתחת למיטה,
חלקם – על גב הספסלים
או בארון של הכֵּלים.
ואף אחד לא מנחם
או מנסה להילחם!
איש לא רוצה אף לנסות!
זה הגורל. מה לעשות?
מי זה יעיז ויִתְגרֶה?
יקרה אותה מה שיקרה!
והצרצר – הופ-הופ ניתר
גם הוא מיהר להסתתר,
יושב על שיח של קוצים
שותק. אף הגה לא מוציא!

העכביש, באין מַכְלִים
קושר אותה בחבלים
נועץ זבובה לאדמה
וכבר מתחיל למצוץ דמָהּ!
היא זעקה – הוא מגחֵך.
דמה טעים מאוד לַחֵיך!
ואז
פתאום
בשעת יֵאוש
מופיע אי מזה יתוש.
יתוּשתוּשוֹן, קט כל-כולו
נושא פנס ביד שמאלו
ובקולו הדק קורא:
"איני פוחד! איני יָרֵא!
אי הרוצח הנבל?
איני נבהל ממנו כלל!"
לקראת השרץ מתעופף,
שולף חרבו ומנופף
ובמכה אחת קצרה
כּוֹרֵת את ראש הַפֶּגע-רע!

את הזבובה החרֵדָה
הוא מלטף, נוטל ידה,
מושיב אותה בְּרוֹך על כָּר,
מגיש לה תה עם שני סוכָּר
וכך
הוא סח
לה, לזבובה:
"הוי חמודה!
הוי אהובה!
ממר המוות הנורָא
אותך הצלתי בגבורה
ותשוקתי הנחוּשָה
שתהיי לי לאשה!
מי הושיעך אם לא אני?
אז קומי נא והתחתני!"

והזבובה ההמומה
לא מסרבת, מסכימה!
"נתתָ לי במתנה
את כל חיי. אז חתונה!"

ואז
יצאו
מן החורים
כל האורחים המסורים.
וצועקים ומריעים
המַקָּקים, התולעים:
"הידד גיבור ומנצֵח
אשר הרג את הרוצח!
יחי יתוש שאין בִּלְתוֹ!
מזל טוב לו ולאשתו!"

גחליליות ממהרות
להעלות את האורות,
מַרְבֵּי-רגליים אַצָּנִים
קוראים מייד למנגנים
וכבר נשמעת מנגינה
של מה?
של מַרְש החתונה!
והתופים, לעומתה
הולמים בּוּם-בום
וטַה-טַה-טה!

השלשולים משתוללים
והנמלים מתהוללים
והם הורסים
ולא חָסִים
על רצועות הסנדלים!
כל אבירי חיפושיות
רוקדים עם הפרפריות
חיפּוּש-פּוּש-פֵּש ובחזרה
פְּרָה-פַּה-פַּה-פַּם! פרה-פַּרְפָּרָה!

המגפים שם חורקים
העקבים הולמים, דופקים:
אכן, שפר לה מזלה
של הזבובונת הכַּלה
מצאה חתן כזה נפלא!
הידד יתוּשתּוש בעלה!

ועד הבוקר לא חדלה
החגיגה, ההילולה
וסערו שם המחולות
של יום הולדת וּכְלוּלותֹ!

חַדְקֶרֶן וְאַרְיֵה
שירי סבתא ברווזה
תרגמה, עִבְּדָּה וחרזה
על פי שירי "אמא אווזה"
נורית יובל

משחקי אצבעות
נוסח עברי: ©נורית יובל
מנגינה: בוריס טוביס

אֲגודָל מְגודָל
הָאֶצְבַּע עִם ריבָּה
האַמָה מַקְסִימָה
הַקְמִיצָה חֲרוצָה
וְזֶרֶת לא זוכרת
וחוזרת וסופרת:
וזרת לא זוכרת
וחוזרת שוב ושוב
וזרת לא זוכרת
וסופרת אצבעות
אגודל מגודל
האצבע עם ריבה
האמה מקסימה…

חמש אצבעות נוסח עברי: ©נורית יובל
Pig wee wee wee
מנגינה: בוריס טוביס

העכברון הזה הלך אל המַרְכּול.
העכברון הזה יודע רק לזחול
העכברון הזה אכל סלט עם חול
העכברון הזה נרדם בלי לאכול
והקטן מכֹּל –
צחק, צחק בקול.

אחד שניים שלושה ארבעה חמישה: נוסח עברי: ©נורית יובל
One two three four five
מנגינה: בוריס טוביס

אחד שניים שלושה
ארבעה חמישה:
תפסתי שני דגים על יד תֵל מָרֵשָה.
ששה שבעה שמונָה תשעה ועֲשָרה
החזרתי את שניהם ליָם בחזרה!

-"מי משחרר דגים?
זה מעשה שטותי!"
-"מה לעשות שהדגים
ממש נשכו אותי?!"
-"הם באמת נשכו? אני לא מאמין!"
-"הנה! תראה את הנשיכה
בזֶרת יד ימין!"

אבא עם רובה נוסח עברי: ©נורית יובל

אבא עם רובֶה
יצא למילואים.
אולי יביא ארנב,
אולי – צעצועים.

הַמְפַקֵד עֵילָם נוסח עברי: ©נורית יובל
The brave old Duke of York

עולים החיילים
בכובעים כחולים
בִּצְעָדָה קַלָה
אל ראש גִבעה תְּלוּלָה.
והמפקֵד עֵילָם
צועֵד בראש כולם
מוביל את הפלוגה
ישר אל הַפִּסְגָה!

סְמַנְגְלוף – מלאך פיז'מה
נוסח עברי: ©נורית יובל
Wee Willie Winkie(?)
(למי שלא יודע, סמנגלוף במחזור התפילות הוא מלאך ששומר על תינוקות). יצא בספר בהוצ' צבר.
מנגינה: בוריס טוביס

סְמַנְגְלוף – מלאך פִּיזַ'מָה
וְשַר החלומות
שמְבַקֵר כל לילה
בכל המקומות.
מציץ בחלונות,
רואֶה הוא בַּעֲדָם
מי לא יָשֵן עדיין
ומי עוד לא נִרדָם.

תוספת:
סמנגלוף מלאך פיז'מה
ושַׂר החלומות
אז מכסה כל ילד
בנשיקות חמות.

הוא מלטף בשקט
ושר לו שיר נעים
שירה כה מפנקת –
רק הילדים שומעים!

סמנגלוף מלאך פיז'מה
נושא תבה גדולה,
ויש בה לכל ילד
חלום טוב ונפלא.

את התבה פותח
ביד זערורית,
חלום יפה לוקח
ושם על הכרית.

סמנגלוף מלאך פיז'מה
נוגע בשמיכה,
לכל ילדה וילד
נושא תפילה-ברכה:

יהי רצון למעלה
שכל המשפחה
תישן היטב הלילה
שלווה ונינוחה.
סמנגלוף מלאך פיז'מה
זורה על כל פנים
אבקת חלום בוהקת.
שששש…
שקט…
ישֵנ ים.

בנעל גדולה
נוסח עברי: ©נורית יובל
There was an old woman
מנגינה: טוביס

בְּנַעַל גדולה, בגִבְעַת נְרָדים,
גרה אמא אחת עם המון ילדים.
ילדים זהו עסק מאוד מבולבל
והרעש בבית היה לא נסבל.
אז האמא נתנה לכל ילד פרוסה
וצביטה ביַשְבָן וצלחת דיסה
ואמרה להם:
"שקט! מספיק! נו-נו-נו!
הִכַּנסו למיטות ותִשְנו!"

קוקְ- רִיקו קוקו-רֵקָה!

קוקְ- רִיקו קוקו-רֵקָה!
בוקר טוב ונשיקה!
שמש כבר יצאה מִזְמָן
קום יַשְנוני! קום חַלְמָן!
הִנֵה המִטָה רֵיקָה
קוקְ- רִיקו קוקו-רֵקָה!

תוספת:
קוקו-רִיקו קו-רו-רו
קומו נא! הִתְעוררו!
מי לָבש את החולצה?
הנה אוזֶן מציצה…
ועכשָו תְכַפְתְרו –
קוקו-רִיקו קו-רו-רו.
קוקו-רִיקו קוקו-רֵק
אֵי מִבְרֶשֶת ומַסְרֵק?
נְעָלַי עַל הַמַרְבָד
מִי קָשַר שרוכִים לְבָד?
במטבח קומקום שורֵק –
קוקו-רִיקו קוקו-רֵק.
קוקורִיקו קו רָה רָה
לאמבטיה במהֵרה!
מי יבש בתחתונים?
מי רחץ את הפָּנים?
מי נִגֵב בלי כל עזרה?
קוקורִיקו קו רָה רָה!
קוקו-רִיקו קוקו-רֵק
אֵי מִבְרֶשֶת ומַסְרֵק?
נְעָלַי עַל הַמַרְבָד
מִי קָשַר שרוכִים לְבָד?
במטבח קומקום שורֵק –
קוקו-רִיקו קוקו-רֵק.
קוּקוּרִיקוּ קו-רִי-רִי
מי אכל פרוסה ופְרִי?
מי שָתָה חָלָב לָבָן?
ועכשיו נֵלֵך לַגָּן!
אל הגן בּוא אוצָרִי
קוקורִיקו קו-רִי-רִי!

הדוקטור יֶפת מצונָן.
ביום גשום ומעונָן
הלך לבדוק חולֶה מסכֵּן
ובעצמו חָלָה גם כן.
עכשיו כל ילד מתפלא:
רופא יכול להיות חולֶה?

נושבת רוח בהרים.
החורף בא, ימים קרים.
מה תעשה צפור קטנה?
יהיה לה קר למסכנה!

בתוך מחסן תמצא מחסה,
בשתי כנפיה תתכסה,
כך תתחמם צפור קטנה
עד שתחלוף לה העונה.

טִיף-טיף-טַף וטפטופַיים
לא יוצאים בלי מגפיים.
גשם, רוח, עננים
קר בחוץ וְחָם בִּפְנִים!

רָחֵלָה קבְּלָה
פרוסה של חַלָה
וְיָשְבָה על כִּסֵא וְאָכְלָה.
לפתע עָלָה
עכָּביש מִמולָהּ
וְרָחֵלָה כל כך נִבהֲלָה!

הֵי טרילילי, הי טְרַלָלָה
הֶחָתול מנגן מזמורים של תפילה
איזה צחוק! חָה חָה חָה!
הַצַלַחַת בָּרְחָה
מרוב רעש – יחדו עם הכַּף הגדולה!

אחת שתים שלוש ארבע
מי הגיע? מי זה בא?
האורחת כבר בִּפְנִים (בציור: כפית)
עם ריבת דובדבנים.

מיץ תפוזים נוסח עברי: ©נורית יובל

תפוזים ולימון
מצלצל פעמון
בראש המגדל שברחוב.
מִגדל רָם כמו עֵץ דֶקֶל
אַתָה חַיָב לי שֶקֶל
אתה חייב – שַלֵם לי את הַחוב.
תפוזים ולימון
מצלצל פעמון
חֲדָל וְהַפְסֵק לְצַלְצֵל לי!
תֵן לי שֶקֶל שָלֵם.
נו, מתי תְשַלֵם?
– אשלם את החוב כְשֶיִהְיֶה לי!

הברווז הקטן
של הַסָּב יונתן
חָלָה בְּקַדַחַת וָמֵת.
איזה מסכן!
וְהַסָב הזקן
מאוד הצטער באמת.

בֵּיצִיָהו חֲבִיתַתָה
שטיפס על החומה
הֶחֱליק משם למַטָה
ונפל לַאֲדָמָה.
לעזרה מהר הִטריחו
חיילים וגם סוסִים.
אך אֲבוי! הם לא הצליחו
לְהַדְבִּיק את הרְסִיסִים.

חגית הִרתיחה מים
P0lly put the kettle on

חגית הִרתִיחָה מים,
פתחה את הדְלָתות
אורחים רבים הגיעו
כולם רוצים לשתות.
שָתינו תֵה בנחת
מתוך סְפָלים כחולים.
עכשיו נֵלֵך ביחד
לרחוץ את הכֵּלִים.

מיאו האו גע-גע חְרומְף או צְיוּף-ציוף קרַע ציף-ציף
חתול יִילֵל מִיָאו,
כלבלב נָבח הָאו-הָאו,
עורֵב קָרָא קְרַע-קְרַע
(הַחֲזִירָה נָחֲרָה)
צפרדע קרקרה
עכבר צִפצֵף צְיוף-צְיוף
או-או סָח הַיַנשוף –
שכחתי מה אומרים
ברווז וצפורים…
אולי אתם זוכרים?

מיכאל ויָעֵל
עלו על הַתֵּל
לשאוב מים מתוך הבאר.
מיכאל התגלגל
ונפלה גם יעל.
איזה מקרה מְצָעֵר!
יעל נֶחְבְּלָה, (יִלְלָה)
מיכאל קצת צָלַע
וְהַבֶּכִי עָלָה וגָבַר.
אמא מרחה
על כל פצע מִשְחָה
ועכשו לא כואב שום דבר.

רְעואֵל הַיָפֶה פגש את הָאופֶה
נושא פשטידה
מתוקה עם זִבְדָה
על יד מסעדה בכפר ביל"ו.
רעואל היפה ביקש מהאופה:
"משתוקק ללקֵק.
תן לי ביס, תן לי לֵק!
לי הבטן צועקת "הצילו!"
אמר האופה: "הכל טוב ויפה!
פשטידה יקרה,
שני שקלים מחירה,
ויש לך כסף כאילו?"
רעואל היפה ענה לאופה:
"כלל לא טוב, לא יפה!
באמת, אין לי שקל אפילו!"