שירי משחק והפעלה

שירי משחק והפעלה
שער
מי שיש לו
ילד שאוהב גלידה
מי חסר
ביגלה-ביגלה
לא רוצה
משחק אצבעות
אני קומקום
הצל

שירי מתקני שעשועים:
הסחרחרת
בארגז החול
נדנדה
רגל קפיץ
מגלשה 

שירים ללימוד קצבים מוסיקאליים:
דני רץ
הבל-פח-זבל
חרגול עגול
אני שמי דני
רץ לו דג צעיר
יתושתוש
פסנתרים בחינם 

רגליים שמחות (הרחבה לספר)
מוסיקה: אנדרה היידו, שרה: אסתי קינן-עופרי
לו הייתי
איפה אני
מקל קסמים
לאן נעלמו

שירי משחק והפעלה   
©נורית יובל

 שער  ©נורית יובל            

 אחד הילדים מזמין בן זוג.
שניהם נותנים ידיים זה לזה ויוצרים "שער" מורם (כמו ב"יש לנו תיש").
ילדים אחרים מתבקשים למלא את התפקידים ולעבור בשער – שנים-שלושה ילדים "הולכים לגן",
אחד עובר על ארבע כחתלתול,
אחד עובר כאילו הוא נושא משא כבד,
ועוד שנים עוברים בדהרה כאילו היו סוס רתום לעגלה.
האחרון חייב להגיע בארשת פנים כעוסה,
ואז מורידים את השער וסוגרים עליו והוא "נלכד".

 בוא חבר נחמד
עת למשחקים.
יד תן ועוד יד,
שער פה נקים.

 יעברו בשער
הילדים לגן
ויבוא בשער
גם חתול קטן.

ייכנס בשער
איש עם חבילה,
יעברו בשער
סוס ועגלה.

 כי יבוא לשער
מישהו כועס –
חיש נסגור השער!
הוא לא ייכנס!

 

מי שיש לו   ©נורית יובל

 מי שיש לו שתי רגלים –
שיצבוט בקרסוליים!
מי שיש לו נעליים –
שירקע קצת ברגליים!
מי שיש לו שרוך ארוך –
שימשוך וגם ידרוך!
מי שיש לו חגורה –
שיפתח את הסגירה!
מי שיש לו כיס אחד
שישים בו את היד!
מי שיש לו שתי מתניים –
יעצום את העיניים!
מי שיש לו שן שבורה –
שיגיד איך זה קרה!
מי שיש לו רק שריטה –
שמייד יבדוק אותה!
מי שיש לו פֶּה יקרא:
שונְרָא מונְרָא ילד רע!
מי שיש לו פֶּה ואף –
יכסה אותם בַכַּף!
מי שיש לו משקפיים –
שיִטפַּח על הכתפיים!
מי שיש לו שתי אוזניים –
שיצמיח לו קרניים!
מי שיש לו תלתלים –
שימשוך בסלסולים!
מי שיש לו כפתורים –
שיַראה לאחרים!
מי שיש לו לולאות –
שישחיל שם אצבעות!
             מי שיש לו אצבעות –
             ינפנף:  להתראות!

 

ילד שאוהב גלידה ©נורית יובל 

ילד שאוהב גלידה –
שיקום לעמידה!
             ילד שאוהב קציצה –
             שיצביע בקמיצה!
ילד שרוהב לשתות –
שיצביע בזרתות!
             ילד שאוהב חלב –
             שירקע בשתי רגליו!
ילד שאוהב חרדל –
שירים רק אגודל!
             מי שלא אוהב דבר –
             שיזיז את הצוואר!
מי אוכל ולא חדֵל?
הסתכלו איך הוא גָּדֵל!

 

 מי חסר?     ©נורית יובל

הרבה ילדים לא באו היום לגן:
לאיילת יש שעלת,        להשתעל
ליוכֶבד יש חצֶבת,        לספור נקודות על הגוף
לשרה יש חֲבּורה,         איי!
לשמחה יש פְּריחה,      לסקור את הגוף
לשמעון יש פִּצעון,        לחפש פצע
לאהוד יש גֵרוד,           להתגרד
לרָווית יש עווית,         לרעוד
לשָאול יש שִלשול,       …פפפפףף
לדיצה – עקיצה,
יוסף התעלף,   מספיק לשמוט ראש…
יגאל נֶחְבָּל                    מכה
וחַנֶנֶת מצוננת!             הפטשי!
למרים יש מחלת ים    להתנודד
לדינה יש אנגינה,                     יד על הגרון
לאהרון – כאב גרון                  "
רבקה קבלה מַכָּה,
לציפורת יש סחרחורת להסתחרר
גַל נָפַל                           נפילה
תום עם חום                הבעה עלובה
ואילן –
סתם עצלן!                   (צוחקים)

 

 בֵּיגָלֶה ביגלה  ©נורית יובל

(להשחיל בייגלה של שני עיגולים על הזרת, לתלות כמו עגיל ולהציץ דרכו)
בייגלה בייגלה על הזרת
הסתובבה כמו סחרחרת
כמו עגיל על הכתפיים
בייגלה-בייגלה משקפיים!

 

 לא רוצֶה!  ©נורית יובל
(שיר  משחרר כעסים) 

לא רוצה לשכב
ולא רוצה חלב
ולא רוצה ביצה
ולא רוצה קציצה
ולא רוצה חיבוק
ולא רוצה פינוק
ולא ארחץ שיניים
ולא סיפור או שניים
ולא רוצה תרופה
וגם לא לטיפה
ולא עונה תשובות
ולא צריך טובות!

 

 משחק אצבעות  ©נורית יובל
(ללימוד השמות)

אגודל אמר לזרת:                   להצמיד אגודל
את קטנה ומפוזרת.                 לכל אצבע
הקמיצה לא חכמה,                 לפי הסדר.
אין לה מוח, לאמה,                
ואפילו האצבע –                                  
אין טיפה של שכל בה! 

האצבע מאוד נסערת.              אצבע כועסת
לאמה, קמיצה וזרת                נו-נו-נו
כך אומרת האצבע:                 לקפל כל
נתאסף כל הארבע                   האצבעות
ונסגור עליו אגרוף!                  על האגודל
הוא סגור!                                להניף אגרוף
וזה הסוף.

 

 אני קומקום  ©נורית יובל

ארנון החליט להיות שולחן.
על ארבע הוא כורע.
הגב צריך להיות ישר!
אסור להתנועע!
ארנון קורֵס על הרצפה
מוכן לחגיגה.
אפשר לפרוש עליו מַפָּה
ולהגיש עוגה!
ארנון החליט להיות קומקום
עגול כמו חבית.
הנה היא הידית
ופה הזרבובית.
וכשארנון רותֵח
שומעים את שריקתו.
הטו אותו הצידה
ומזגו אותו!

 

 הַצֵּל     ©נורית יובל
(צלליות)

הצל מטפס על הקיר –
גדול ממני כפליים!
אני מנפנף – הוא מחזיר
לי נפנוף של ברכה בידיים.
ומי לי יגיד מי יודע
מדוע הצל מתנועע?

  

שירי מתקנים בגן שעשועים

 הסחרחרת         ©נורית יובל

הסחרחרת
לא עוצרת
נעה-חגה
ודוהרת
עלו! יש מקום בה לשבת.
ראו! כל הגינה מסתובבת!

 

בארגז החול    ©נורית יובל

דוב  בן דובים בוא לאכול
אני עושה עוגות מחול.
עוגת שבת! זה לא פשוט
צדפים אוסיף לה לקישוט.
הַדֵק היטב, הַדֵק שנית
ןהופ –
     הופכים את התבנית!
כמה יפה היא העוגה
אתה מוזמן לחגיגה!

 

נדנדה   ©נורית יובל

נדנדה –
וְאֵין כָּמוֹהָ!
מִי אֵינוֹ רוֹצֶה לִנְסוֹע?
לְהַמְרִיא
לִנְסוֹק גָבוֹהַ
אֶל הַתְּכֶלֶת עַד אֵינְסוֹף
לַשָּמַים! אֶל הַנּוֹף!

שָם דְּשָאִים וּנְהָרוֹת
שָם כְּבִישִים וְכִכָּרוֹת!
נַדְנֵדָה
כֹּה מְהִירָה
לַמָרוֹם
וּבַחֲזָרָה
אֶל מֵעֵבֶר לַגָּדֵר
חִיש חוֹזֶרֶת לֶחָצֵר
מַעְלָה-מַטָה מִתְּנַדְנֶדֶת
מַמְרִיאָה
וְשוּב יוֹרֶדֶת!

נדנדה
ואין כמוה.
מי אינו רוצה לנסוע?

 

רגל קפיץ   ©נורית יובל 

נַעֲנוּעִים וְנִיעַ-נוֹעַ!
לי רֶגֶל-קְפִיץ – ממש מָנוֹעַ!
הֵידָד פָּרָש, רוֹכֵב אמיץ!
כך דוֹהֲרים על רגל-קפיץ
גם לפָנִים, גם לְאָחוֹר
וגם להתנודד סְחוֹר-סְחוֹר
אֶל כֹּל מָקום, לְכֹל פִּינָה
מִבְּלִי לָצֵאת מִן הַגינָה!

 

מגלשה   ©נורית יובל

 

הנה סולָם.
עולים עליו
ומטפסים
שלב-שלב
וְהלאה-הלאה
עד למעלה!
עכשיו יושבים
מתכוננים
עם הרגלים
לפָנים –
כדאי מאוד
להיזהר:
עולים לאט
יורדים מהר!
אחת-שתים-שלוש
למטה חיש נגלוש!

 

 

שירים ללימוד מקצבים מוסיקאליים.

 

דני רץ  ©נורית יובל
לתופף את המקצב: 

דני רץ לרחוץ שיניים.
פיל הלך לרחוץ שיניים.
חרגול ניתר לרחוץ שיניים
           אחרי הארוחה.
דני שכח להביא מגבת.
פיל שכח להביא מגבת.
חרגול שכח להביא מגבת
           וגם להביא משחה.
דני בא עם המגבת.
פיל חזר עם המגבת.
חרגול ניתר עם המגבת
           הכי מלוכלכה.

בתוך הכיור זרמו המים.
בכיור זרמו המים.
על כל הרצפה זרמו המים –
           עשו ממש בריכה!
דני אז נפל למים.
פיל נפל לתוך המים.
חרגול ניתר לתוך המים
           ניתר וגם שָחָה.
דני צחק בתוך המים.
פיל צחק בתוך המים.
ורק חרגול רָטֹב במים
           ישב שם ובָכָה.

 
 

הבל-פח-זבל  ©נורית יובל

הבל-פח-זבל החליק על קליפה.
הבל-פח-זבל נפל לרצפה.
הבל שכב על הגב וציפה
לראות איך זורקים הקליפה לאשפה!
————
בַּננות בפיז‘מות
יורדות במדרגות.
בננות בפיז‘מות
יורדות זוגות זוגות.
רצות בתוך הבית
אחרי אפון ירוק
שהתחפש לזית
ולא הפסיק לצחוק!
—————

 

חרגול עגול    ©נורית יובל
סיפר בדיחה
לזבוב סגול
על יד בריכה.
הזבוב פרץ
בצחוק גדול
כי מי ראה
חרגול עגול?
—————

 

אני שמי  דני   ©נורית יובל
וחברי חֲנַנִי.
באנו לקנות כרטיס
עם שקל וחצי בכיס.

אני רן הלץ
קופץ ומתרוצץ.
תנו את המטבעות
ובואו מהר לראות!

עכשיו אניף בַּכַּף
ישר מקצה האף
וגם אשרבב לשוני –
כזה מין ליצן אני!
————–

 

רץ לו דג צעיר   ©נורית יובל
ברחובות העיר
אך הוא לא הרגיש
שבצד הכביש
נקוותה שלולית –
והדג החליק!
ככה, באמת,
הוא טבע ומת.
           דַּגַלֶה דַגַלֶה צוף למעלה!
           דַגַלֶה דגלה שוט נא הלאה!
——–

 

יתושתוש  ©נורית יובל

יַתוש מפוקשָש מקשקש עם הקש
על הלוח בתוך הכתה.
כל כך נבהלה המורה גאולָה
ו-הופ!
המורה נמלטה!

 

פסנתרים בחינם   ©נורית יובל

בין כל החיות הגרות בגינה
עברה השמועה
(גם היתה מודעה):
           מחלקים פסנתרים בחינם!
צפרדע בריון וחזק הוא, אמנם,
הוא מיהר למגרש
וקרקר ודרש
           שלושה פסנתרים בחינם!
צפרדע הגבר חזר לגינה:
פסנתר בכל יד,
על הגב – עוד אחד
           – שלושה פסנתרים בחינם!
בערב זִמרה להקת צְרָצָרים
על האבן בגן,
ןצפרדע נַגָּן
           פָּרַט על שלושה פסנתרים!

  


שירי הפעלה לפעוטות: ©נורית יובל

 
רפָאֵלה מסתרקת.                        תנועות סרוק
יש כינים על המַפרקת.                 להורות באצבע ”נקודות‘‘ על הראש
’חַת ושתיים ושלוש –
מגרדות על כל הראש!                  להתגרד בטרוף.
———–
צילי וגילי יצאו לגינה.                 צעידה
צילי וגילי שתלו אפונה.  
צילי לקחה בידה את הדלי,         תנועות חפירה ושתילה
גילי צרחה:                                  עמדת ריב וקריאה
     זה שלי! זה שלי!

גשם גשם זלעפות.                        תנועות טפטוף באצבעות הידיים
הטיפות מטפטפות
טיף-טיפה-טיפה-טיפַּטָה              טפטוף תוך כדי כיפוף ברכיים וירידה לאדמה
מלמעלה עד למטה
כלנית שותה שותה לה                 פותחים פֶּה ”לשתות‘‘ גשם
וצומחת עד למעלה!                     ”צמיחה‘‘  התרוממות עם ידיים למעלה.
——–
גילי הלכה לטייל בככר.               כמו ב„סבתא בשלה דיסה‘‘.
הלכה בעיגול ואספה כל דבר:     סיבוב באצבע על כף ידו של הילד
סוכריה מתוקה                            קיפול אצבעותיו אחת לאחת
ומטבע שחוקה
מנורה עתיקה
ופתקה מחוקה                             לטייל באצבעות לאורך הזרוע עד בית השחי
וצנצנת ריקה                                                        ולדגדג.
וחיפשה לה מקום לאוצר.
הלכה
והלכה
והלכה….
עם סוכריה מתוקה
ומטבע שחוקה …. וכו‘
ומצאה מערה עמוקה!

 

לאכול!  ©נורית יובל

הכפית כבר מצלצלת / נא לפתוח את הדלת /
כל אורחת / שנכנסת / מתמתחת / ונלעסת /
זערורית / וגרגרית / ופרורית / ושארית /
שהביאה מתנה / המנה האחרונה!

(להקיש בכפית, לפתוח פה גדול, להביא אל הפה כפית אחרי כפית עד הפרור)

 

רגליים שמחות

הרחבה לשירים מתוך הספר "רגלים שמחות"
כתבה וצירה: נורית יובל בהוצ' כתר ירושלים. הלחין אנדרי היידו
קלטת בהוצ' המכון לקידום אינטגרציה חברתית, אוניב' בר-אילן


לו הייתי  
©נורית יובל 

לוּ הָיִיתִי נְמָלָה שְׁחוֹרָה
הוֹלֶכֶת בַּשׁוּרָה
עִם כֹּל הַחֲבוּרָה;
נוֹשֵׂאת לַקֵּן
גַּרְגִיר אֶחָד שָׁמֵן
וְשׁוּב בְּשַׁיָּרָה…

לוּ הָיִיתִי, לוּ הָיִיתי צָב,
שִׁרְיוֹן לִי עַל הַגָּב,
מֵצִיץ לוֹ הַזָּנָב;
וְכָךְ יִצְעַד
לְאַט לְאַט
כְּבַד צַעַד הוּא הַצָּב. 

לוּ הָיִיתִי סוּס שֶׁל הוֹבָלָה,
מַשְמִיע צָהֳלָה,
מוֹשֵׁךְ לִי עֲגָלָה;
וְכָךְ דוֹהֵר
מַהֵר מַהֵר מַהֵר
קְלִיק-קְלַק קליק-קלַק קליק-לָה      

(או:

לוּ הָיִיתִי סוּס בֶּן בְּהֵמָה
קָשוּר אֶל הָרִתְמָה,
מֵנִיף בַּרַעֲמָה;
דוהר, דוהר
מַהֵר מהר מהר
בְּצָהֳלָה רָמָה.)

לוּ הָיִיתִי חִלָּזוֹן בַּחוֹל,
הָיִיתִי אָז יָכול
      לָשֵׂאת שַׁבְּלוּל עָגוֹל;
וְכָךְ לִזְחֹל
לִזְחֹל לזחֹל לזחֹל
וְחַסַה לֶאֱכֹל.

לוּ הָיִיתי חֲתַלְתוּל שׁוֹבָב,
מֵרִים אֶת הַזָּנָב,
מַשְׁחִיז אֶת צִיפָּרְנָיו;
גַּב מְנֻמַּר
וְּמקֻמָּר
אֲבוֹי לְךָ עַכְבָּר!

לוּ הָיִיתי דֻּבִּי דֻּבִּי דֹּב,
הָיִיתי בָּא לַרְחוֹב,
לִטְרֹף וְגַם לִסְחֹב;
בּו בּו! בּו בּו!
בּו בּו! בּו בּו!
– חֲזוֹר לַיַעַר דֹּב!

לוּ הָיִיתִי…
מַה כְּדַאי לִהְיוֹת?
דָּגִים? עוֹפוֹת? חַיּוֹת?
צוּרוֹת דְּמיוֹנִיוֹת?
… דוֹהֵר? שׂוֹחֶה?
… צוֹחֵק? בּוֹכֶה? /  הַכֹּל אֶפְשָר לִהְיוֹת!

 

תוסֶפת לשיר
"אֵיפֹה אֲנִי?"  ©נורית יובל  

איפה אני?
              אולי בגינה?
שם חיפשתי כבר!
איפה אני?
              אולי בפינה?
אין שם שום דבר.
                             אני מחפש כל העת
                             אז איפה אני באמת?
איפה אני?
              אולי בארון?
יש שם רק בגדים.
איפה אני?
              אולי בקרון?
אין שם כלל ילדים.
                             אני מחפש כל העת
                             אז איפה אני באמת? 

אֵיפה אני? בַּקַּרְטון? לֹא רוֹאִים!
יש שם רק שַקִיוֹת!
איפה אני? בְּאַרגָז צַעֲצוּעִים?
יֵש שָם רַק קוּבִּיוֹת.

איפה אני, אולי בַּכּוּרְסָה?
יש שם רק חֲתוּלָה!
איפה אני, אולי בַּקּופְסָה?
מה אני, חֲבִילָה??

איפה אני, בְּקוּפְסַת גַּפְרוּרִים?
                                            (להציץ פנימה)
היא קטנה בִּשְבִילִי, שְטוּיוֹת!
איפה אני, אולי בַּסִּירִים?
גם זה לא יכול לִהְיוֹת…

איפה אני? אולי עַל הַתִּקְרָה?        
                                            (לחפש במבט)
שם רק זבובים מְטַיְילִים!
איפה אני? אולי בַּמְּגֵרָה?                 (לפתוח מגרה)
יש שם ג‘וק גוֹעֲלִי! ! !      
                                             (לסגור בבהלה)

אז איפה אני? הֲגידו אַתֶּם!
מִי יודֵע הֵיכָן מְקוֹמִי?      
(לסמן לקהל שיגיב: הנה אתה! הנה אתה…!)
נפלא! נהדר! באמת מְצָאתֶּם!
נָכון!
              זֶה אֲני בְּעַצְמִי!

 

 

מקל קסמים    ©נורית יובל
תוספות לשיר

נדב מצא מקל מושלך
וכמובן אותו לקח.
              אכן מקל מאוד מועיל
              אפשר לתלות עליו מעיל!
ביום לוהט אותו מקל
הופך להיות אילן מצל.
              זה המקל, בשעת צרה,
              רובה יורה למטרה!
כשנדב לגן מיהר
הפך מקלו לסוס דוהר
              ולרמזור המכוון
              את התנועה בכביש סואן
רבה היתה ההתרגשות –
הכל בתוך מקל פשוט!

וכך לגן הולך נדב
עם המקל שבידיו
כולם סביבו משתוממים:
הביטו! זה מקל קסמים!

אם רק יניף את המקל
(כשאף אחד לא מסתכל)
וגם  יֹאמַר את המילה:
או-גו-גו  בּו-גו  מו-גו-לָה
אולַי יִצמַח פתאם בַּגן
גור חתולים, חתול קטן?
רבה מאוד ההתרגשות –
מקל קסמים – זה לא פשוט!

 


לאן נעלמו?
  ©נורית יובל
מישוש

אינני רואה את האוזניים –
אולי נעלמו ואינן?
אני מרגישה בשתי ידים
שהן נמצאות במקומן!

אינני רואה את הצוואר –
אולי נעלם? הסתתר?
אני מרגישה בידים – וכבר
הוא בין החזה והסנטר!

אינני רואה את האַף –
אולי אין לי אף? אולי?
אני ממששת אותו בַּכַּף –
הנה הוא, הנה הוא עָלַי! (על פני)

אינני רואָה את הגב –
איפה הגב? לא מובָן!
אני מרגישה בשתי הידים:
הנה הוא מעל הישבָן!